|
הצעת חוק של חבר הכנסת |
הצעת חוק העונשין (תיקון – ביטול הגבלות על חופש הביטוי וההפגנה), התשס"ח–2008
|
ביטל סעיפים 151-156 |
1. |
בחוק העונשין, התשל"ז–1977[1] (להלן – החוק העיקרי), סעיפים 151-156 – בטלים. |
|
|
תיקון סעיף 157 |
2. |
בסעיף 157 לחוק העיקרי – |
|
|
|
|
(1) במקום "מתפרעים" יבוא "שלושה אנשים או יותר שנתקהלו, והם" ובמקום "שגרמו" יבוא "גרמו"; |
|
|
|
|
(2) במקום "שבע שנים" יבוא "שלוש שנים" ובמקום "עשר שנים" יבוא "חמש שנים". |
|
|
תיקון סעיף 158 |
3. |
בסעיף 158 לחוק העיקרי, במקום "מתפרעים" יבוא "שלושה אנשים או יותר שהתקהלו, והם" ובמקום "המונעים" יבוא "מונעים". |
|
|
תיקון סעיף 288 |
4. |
בסעיף 288 לחוק העיקרי – |
|
|
|
|
(1) האמור בו יסומן (א), ובו – |
|
|
|
|
|
(1) אחרי "במעשים" יבוא "בנוכחותו, במקום עבודתו, או סמוך למקום מגוריו"; |
|
|
|
|
(2) אחרי "מילוי תפקידם" יבוא "באופן העלול להפריע להם במילוי תפקידם"; |
|
|
|
|
(3) בסופו יבוא "לעניין סעיף זה, "עובד הציבור" – למעט נושא משרה או תפקיד על פי חיקוק בבחירה. |
|
|
|
(2) אחרי סעיף קטן (א) יבוא: |
|
|
|
|
|
"(ב) לא יישא אדם באחריות לפי סעיף אם דבר ההעלבה היה בפרסום או אם היה שלא בנוכחות עובד הציבור." |
דברי הסבר
מטרת התיקון להסיר מחוק העונשין סעיפים הפוגעים בחופש הביטוי והמחאה.
סעיפים 151-156 מתייחסים לעבירת "התקהלות אסורה" ו"התפרעות". מקור סעיפים אלו הוא ב-"Riot Act"" האנגלי משנת 1716, תקופה בה היתה בריטניה עדיין תחת משטר מלוכני, ואשר שימש את השלטונות לדיכוי מחאה ציבורית. מאוחר יותר, לאחר שהחוק האנגלי לא נאכף עוד בבריטניה עצמה, הוכנסו הוראות אלו לספרי החוקים של מדינות תחת השלטון הבריטי, ובכלל זה בארץ ישראל, ושימשו ככלי לדיכוי מחאות והפגנות של אוכלוסיות מקומיות כנגד השלטון הבריטי. החוק בוטל באנגליה בשנת 1911.
הוראות אלו מיושמות לעתים קרובות כדי להפוך מחאה פומבית ופוליטית לעבירה, תוך הקניית הסמכות לפקידי שלטון להחליט על דעת עצמם מתי השימוש בזכות המחאה לגיטימית ומתי לאו. הן עשויות לשמש את הרשויות כאמצעי לדיכוי התבטאויות או מחאות ציבוריות שאינן נוחות להם. הסעיף פוגע בחופש הביטוי, המחאה והדיון הציבורי. הוראות אלו אינן ראויות במדינה דמוקרטית ותיקון זה בא כדי לבטלן. אין בביטול סעיפים אלה כדי לפתור מעונש אדם המבצע עבירה אחרת במסגרת התקהלות, כגון חסימת כביש, תקיפת שוטר או אדם אחר וכדומה.
סעיף 157 לחוק העונשין מטיל אחריות פלילית על מי שגורם נזק לרכוש במסגרת התקהלות. ראוי לשמר בספר החוקים עבירה זו שתטיל אחריות על מי שמנצל התקהלות למטרת ביצוע חבלה ברכוש והסעיף תוקן כדי להתאימו לביטול סעיפים 151-156, תוך הפחתת העונשים בצדו, משבע שנים לשלוש לחבלה ברכוש, ומעשר שנים לחמש בגין השמדתו.
סעיף 288 מתיחס לעבירת "העלבת עובד ציבור." עבירה זאת מקורה בחוק העות'מאני, משם הועתק לחוק המנדטורי ובהמשך לחוק העונשין הישראלי. הסעיף מקנה הגנה מופרזת לעובד ציבור כנגד "העלבה." בעוד שבעבירת לשון הרע הטענה "אמת דיברתי" משמשת כהגנה לנאשם, לפי סעיף 288 אפילו מי שאומר דברי אמת לגבי עובד ציבור או תפקודו צפוי לעונש. עבירה זאת, הבאה להגן על כבודם של משרתי המלכות, אין לה מקום בחברה דמוקרטית, בה עובד הציבור נתפס כמשרת הציבור וביקורת על הרשויות היא נשמת אפה של הדמוקרטיה. ואולם היות ועובדי ציבור מוסמכים לקבל החלטות העשויות לפגוע באינטרסים פרטיים, החוק תוקן כדי להגן עליהם מפני ניסיונות להרתיעם ממילוי תפקידם – כלומר מפני דברי העלבה הנאמרים או נכתבים בנוכחותם, או בסמוך למקום עבודתם או מגוריהם. ואולם אין להחיל הגנה זו כשהדבר עשוי לפגוע בחופש הדיון הציבורי, כגון דברים המתפרסמים בעיתונות הכתובה והאלקטרונית או אתרי אינטרנט הפתוחים לציבור, גם אם הם מופצים או נגישים סמוך למקום עבודתו או מגוריו של עובד הציבור. כמו-כן אין להעניק לעובד הציבור הגנה מיוחדת מפני דברים שנאמרו או נכתבו במסגרת שיחה פרטית שלא יועדו לציבור הרחב או כוונו לאותו עובד הציבור. במקרים אלה על עובד הציבור להסתפק בהגנות שחוק לשון הרע מעמיד לרשות כל אדם.
היות והחוק שימש בעבר בידי הרשויות להענשת אזרחים המשמיעים ביקורת על עובדי ציבור במסגרת דיון ציבורי לגיטימי, באמצעי התקשורת ובאינטרנט, מוצע להוסיף מספר מגבלות נוספות על תחולתו.
החוק לא יחול על דברי ביקורת כנגד נבחרי ציבור, במטרה ליישם בחוק הישראלי את הלכת "Sullivan", הקובע כי אדם שהציג את עצמו לבחירה על ידי הציבור ונבחר חשף את עצמו ביודעין לביקורת ציבורית וזכאי, בשם חופש הדיון והביקורת על הממשל, למידה מופחתת של הגנה מפני לשון הרע מאשר האזרח הפרטי.
באשר לעובדי ציבור לא-נבחרים הוספו שני סייגים נוספים לחוק:
ראשית, החוק לא יחול על דברים המתפרסמים באמצעי התקשורת ההמוניים – בדפוס, או באמצעים אלקטרוניים וזאת על מנת לשמור על חופש הדיון בנושאים ציבוריים.
שנית, החוק לא יחול על דברים שנאמרו שלא בפניו של עובד הציבור.
יש לציין, שוב, כי התיקון אינו גורע מעובד הציבור האמצעים החוקיים להגנה על שמו הטוב העומדים לרשות כל אדם.
———————————
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
כ"ז בסיון התשס"ח – 30.6.08
[1] ס"ח תשל"ז, 226.
