|
הצעת חוק של חברי הכנסת |
|
|
מיכאל מלכיאור יעקב מרגי רוברט אילטוב דב חנין שלי יחימוביץ אופיר פינס פז יצחק גלנטי נאדיה חילו אברהם מיכאלי רן כהן ואסל טאהא אבשלום וילן משה גפני אחמד טיבי סעיד נפאע גדעון סער דוד רותם צבי הנדל משה שרוני שרה מרום שלו חיים אורון סטס מיסז'ניקוב אליהו גבאי סופה לנדבר אריה אלדד שי חרמש איתן כבל מיכאל נודלמן שלמה נגוסה מולה שכיב מוראד שנאן מרינה סולודקין עתניאל שנלר |
מנחם בן-ששון יורם מרציאנו אורית נוקד יצחק אהרונוביץ משה כחלון אסתרינה טרטמן מוחמד ברכה עמיר פרץ זבולון אורלב ישראל חסון יעקב ליצמן שמואל הלפרט אמנון כהן דני יתום קולט אביטל ישראל כץ אלכס מילר יצחק וקנין מזור בהיינה דוד אזולאי אברהם רביץ חיים אמסלם חיים כץ גלעד ארדן יולי יואל אדלשטיין לימור לבנת ניסן סלומינסקי יוסי ביילין זהבה גלאון יוסף שגל זאב אלקין יעקב כהן |
הצעת חוק סל שירותים נוספים בחינוך, התשס"ח–2008
|
עקרונות |
1. |
סל השירותים הנוספים בחינוך לפי חוק זה, יהיה מושתת על עקרונות של צדק, שוויון ועזרה הדדית. |
||
|
פרק א': פרשנות |
||||
|
הגדרות |
2. |
בחוק זה – |
||
|
|
|
"דמי ביטוח לאומי" – דמי ביטוח המשולמים למוסד לפי חוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה–1995[1]; |
||
|
|
|
"הכנסה" – הכנסת עובד שממנה חייב מעבידו בתשלום דמי ביטוח לאומי, ולגבי מי שאינו עובד כאמור – ההכנסה שממנה הוא חייב בתשלום דמי ביטוח לאומי; |
||
|
|
|
"המוסד", "עובד", "מעביד" ו"עובד עצמאי" – כמשמעותם בחוק הביטוח הלאומי; |
||
|
|
|
"מוסד חינוך" – מוסד חינוך כהגדרתו בחוק לימוד חובה, התשי"ג–1953[2], שלומדים בו תלמידים בכיתות א' עד י"ב, כולן או מקצתן; |
||
|
|
|
"סל שירותי החינוך" – כמשמעותו בסעיף 4; |
||
|
|
|
"תושב" – מי שהוא תושב לעניין חוק הביטוח הלאומי, לרבות תושב ישראל באזור כהגדרתו בסעיף 192א לחוק האמור. |
||
|
פרק ב': עקרונות יסוד |
||||
|
הזכות לשירותים במערכת החינוך |
3. |
(א) כל תלמיד במוסד חינוך זכאי לשירותים נוספים במערכת החינוך (להלן – שירותים נוספים בחינוך) לפי חוק זה, אלא אם כן הוא זכאי להם מכוח חיקוק אחר. |
||
|
|
|
(ב) המדינה אחראית למימון סל השירותים הנוספים במערכת החינוך מהמקורות המנויים בסעיף 7. |
||
|
פרק ג': תחומי השירותים הנוספים בחינוך |
||||
|
סל השירותים |
4. |
(א) השירותים הנוספים בחינוך יינתנו על פי סל השירותים הנוספים בחינוך בתחומים אלה – |
||
|
|
|
|
(1) |
ביטוח תאונות; |
|
|
|
|
(2) |
בריאות השן; |
|
|
|
|
(3) |
סל תרבות; |
|
|
|
|
(4) |
מסיבות סיום; |
|
|
|
|
(5) |
מסיבות כיתתיות; |
|
|
|
|
(6) |
השאלת ספרים; |
|
|
|
|
(7) |
ועד הורים וארגון הורים; |
|
|
|
|
(8) |
טיולים. |
|
|
|
(ב) שר החינוך רשאי, בצו, בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, להוסיף על התחומים המפורטים בסעיף קטן (א). |
||
|
פרק ד': עלות סל השירותים הנוספים בחינוך |
||||
|
עלות הסל |
5. |
(א) שר החינוך ושר האוצר, באישור ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת את עלות סל השירותים הנוספים בחינוך לתלמיד (להלן – עלות הסל); |
||
|
|
|
(ב) שר החינוך ושר האוצר, באישור ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, יעדכנו, בצו, את עלות הסל מדי שנה. |
||
|
פרק ה': מקורות המימון |
||||
|
מקורות המימון |
6. |
מקורות המימון של השירותים הנוספים בחינוך יהיו מדמי הסל הנגבים לפי סעיף 7 (להלן – דמי הסל). |
||
|
חובת תשלום דמי הסל |
7. |
שר החינוך בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת יקבע בתקנות: |
||
|
|
|
|
(1) את שיעורי הסכומים שייגבו במסגרת דמי הסל; |
|
|
|
|
|
(2) כללים והוראות בדבר תשלום דמי הסל ודרכי גבייתו. |
|
|
גביית דמי הסל |
8. |
(א) המוסד יגבה את דמי הסל בדרך שבה הוא גובה את דמי הביטוח הלאומי; לעניין הגבייה והתשלום של דמי הסל יחולו הוראות חוק הביטוח הלאומי, בשינויים המחויבים לפי העניין, כאילו היו דמי ביטוח לאומי. |
||
|
|
|
(ב) ההוראות לפי חוק הביטוח הלאומי, לרבות ההוראות שנקבעו לפי פרק ט"ו סימן ה', יחולו, בשינויים המחויבים, לעניין דמי הסל כאילו היו דמי ביטוח לאומי. |
||
|
|
|
(ג) המוסד ינכה, מהסכומים שגבה כדמי הסל, את ההוצאות שהיו לו בקשר למילוי תפקידיו לפי חוק זה, בשיעורים ולפי דרכי חישוב שיקבעו שר הרווחה והשירותים החברתיים ושר האוצר ובלבד שסך כל הוצאות המוסד שינוכו כאמור לא יעלה על חצי אחוז מהסכומים שגבה כדמי הסל. |
||
|
פרק ו': חלוקת התקבולים |
||||
|
העברת הכספים |
9. |
המוסד יעביר למשרד החינוך, חודש לפני תחילת כל שנת לימודים, את הכספים שקיבל מגביית דמי הסל, לאחר ניכוי ההוצאות והסכומים האמורים בסעיף 8. |
||
|
אופן החלוקה |
10. |
משרד החינוך יעביר, בתחילת כל שנת לימודים, לכל מוסד חינוך, את עלות הסל לתלמיד לפי מספר התלמידים בכל מוסד כאמור, לאחר שקיבל את פירוט התחומים בהם ניתנים השירותים בו. |
||
|
פרק ז': תיקון |
||||
|
תיקון חוק לימוד חובה |
11. |
בחוק לימוד חובה, התש"ט–1949[3], בסעיף 6 – |
||
|
|
|
(1) |
בסעיף קטן (ד), הסיפה החל במילים "ואולם רשות החינוך המקומית" – תימחק. |
|
|
|
|
(2) |
סעיף קטן (ד1) – בטל. |
|
דברי הסבר
חוק לימוד חובה, התשי"ט–1949 (להלן – החוק) מכונה גם "חוק חינוך חינם" בשל העיקרון הקבוע בפרק השלישי בו, אשר כותרתו היא "לימוד חינם". סעיף 6 לחוק קובע זכות חינוך חינם, אולם מאפשר חריגים הקבועים בסעיף 6(ד) ובסעיף 6(ד1). חריגים אלה מאפשרים גביית סכומים גבוהים מהורי התלמידים, כשההרשאה נתונה לפרשנויות והיא פתח לחריגות ולהתפתחות חינוך אפור במערכת החינוך.
כבר בשנת 1992 הוגש לשר החינוך והתרבות דוח המועצה הציבורית המייעצת לנושא תשלומי הורים ("ועדת לנגרמן"), הועדה מצאה כי הטלת עלויות על הורי התלמידים מעמיקה את אי השוויון בחינוך ומטילה הוצאות רבות דווקא על משפחות צעירות, מה שמגדיל את הפערים בחברה.
הוועדה קבעה כי יש לראות במימון החינוך משימה כלל לאומית ולא אינטרס של הורי התלמידים, לכן יש להטיל את עלות החינוך ומימונו על כלל אזרחי המדינה, ולא על הורי התלמידים בלבד. הוועדה הציעה, בין היתר, מימון החינוך באמצעות תוספת לתשלומי הביטוח הלאומי או לארנונה הנגבית על ידי הרשויות המקומיות.
אין לראות בפתרון החלופי הגדלת נטל המס, מה גם שכיום תשלומי ההורים הם בפועל "מס" רגרסיבי והקשיים בגבייתו רבים, במיוחד בעתות של מצוקה כלכלית.
החוק המוצע קובע תוספת תשלום לדמי הביטוח הלאומי המשולמים על ידי כלל אזרחי המדינה, ובכך יפטור את בתי הספר, המורים וועדי ההורים מן הצורך בטיפול מתמיד במשימה קשה של גביית כספים הטעונה רגשות ומחלוקות, הפוגעות באווירת בית הספר ובביצוע המשימה העיקרית של חינוך והקניית ידע.
———————————
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
כ"ז בסיון התשס"ח – 30.6.08
